פילא (עיבריא: פיל) איהו מינא דחיותא רברבא דליכא חיותא טפי רברבא מיניה בעלמא האידנא. מידי דהיכירא לכולי פילי היינו דאית להו חוטמא אריכא טובא, דביה אכלו ושתו וביה משו גופייהו. אית להו נמי תרי ניבי אריכי דקיימי בתרי גיסי דפומא דמינייהו איתעביד שינא (עיבריא: שנהב). הנהו ניבי היינו טעמא אמאי אינשי נפישי קטלי לפילי כי היכי דליזבן ניבי דידהו. מתקלא דפילא הוי טפי מחמשא טונא ורומא דידיה הוי טפי משיתא גרמידי. משום רומא יתירא דידיה ליכא חיותא אחרינא דמצי למיטרף ליה.
פילא מצי למיסחי במיא שפיר, ומצי נמי למישתהי מתוותי מיא בעידנא דחוטמיה קאי מעילווי מיא. חוטמיה דפילא שמיש ליה נמי דומיא דידא, דבהדיה מצי למינקט ולמידלי מילי. פילא מצי נמי לאשמועי קאלי מן חוטמיה דמשתמעי לריחקא.
משאכא דחיי דפילא הוי שבעין שנין ודמי לאינשי. פילא חשיב חד מן חיוותא דאינהו חכימי טפי משארא דחיוותא, והכי נמי אית ליה דוכרנא מעליא.