כל נדרי היינו צלותא דאמרינן בליליא דיומא דכפורי. האי צלותא פתח סדרא דצלותא דערביתא. אמרינן ליה תלתא זמני בקלא רמא. וכל בר ישראל אמר ליה בדחילו ורחימו.
מלי דצלותא הדין איתאמר בארמיא ולאו בעבריא. בהאי צלותא, מבטלינן כל נדרי ומומתא ואסרי דנדרנא מיומא דכפורי דחלף עד יומא דכפורי דליתי.
איכא דאמרי דהאי צלותא אתקן ביומי גזרתא ושמדא, כד יהודאי אתאנסו למעבר על דתייהו. ואיכא דאמרי דאית ליה שרשין בגמרא, בנדרים.
האי צלותא אית ביה פולמוסא בין רבנן. אית דאמרי דלא שפיר למימריה, דהא מיתי לזלזולי בנדרי. ואיכא דאמרי דשפיר הוא, דהא מזכי לעמא למיהדר בתיובתא.
מילי דצלותא
editכל נדרי ואסרי ושבועי וחרמי וקונמי וקנוסי דנדרנא ודאשתבענא ודאחרמנא ודאסרנא על נפשתנא. מיום כפורי זה עד יום כפורי הבא עלינו לטובה. כולהון יהון שרן, שביקין, שביתין, בטלין ומבוטלין, לא שרירין ולא קיימין.
דין פתגמא דמתקרי כל נדרי, אמרינן ליה בבי כנישתא בליליא דיומא דכיפורי. ואיהו פתגמא קדישא וסגי יקירא בדתא דישראל. ומשמעותיה דהאי פתגמא, דכל נדרי ומומתא דנדר גברא או אומי בלא דעתא שלמתא או באונסא, לא הוו שרירין ולא קיימין.
ואית דאמרי דמקורא דהאי פתגמא מן זמנא דגאוני בבבל. ונגונא דיליה חדא מן נגוני יקירי בסדר צלותא דישראל.